פלאפון תקשורת בע"מ נ' איוב

החלטה

1. לפניי בקשה לביטול פסק דין, שניתן נגד המבקש בהעדר הגנה, ביום 22.3.12. כן לפניי תגובת המשיבה, המתנגדת לביטול פסק הדין. בהתאם לפסק הדין חויב המבקש לשלם למשיבה סכום של 52,512 ₪, בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

2. הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה ביום 19.2.13. לטענת המבקש, לא נודע לו אודות התביעה, עד אשר ביקש להסדיר חובות שונים, והתברר לו כי ניתן נגדו פסק דין בהעדר הגנה. לטענת המבקש, אמו, החתומה על אישור המסירה, כלל לא מסרה לו אודות הגשת התביעה. כן טוען המבקש, כי בעת ביצוע המסירה לאמו, כלל לא התגורר בבית הוריו, כך שההמצאה אינה כדין.

לגופו של עניין טוען המבקש, כי הציוד שקיבל מהמשיבה היה פגום. הוא ביקש להחזירו למשיבה תוך זמן קצר, אך המשיבה סירבה לכך.

3. לטענת המשיבה, ההמצאה בוצעה כדין, בכפר ג'דיידה-מכר, בו מתגורר המבקש, לפי הרשום בספח תעודת הזהות שלו. טענתו, כי לא התגורר בבית הוריו הועלתה באופן סתמי, ולא צורף תצהיר אמו. גם טענות המבקש לגוף העניין הועלו באופן כללי ביותר, כאשר המבקש אינו מסביר מדוע אינו חייב בתשלום עבור שימוש בפועל בציוד שרכש (בסך כ-10,000 ₪), ומה היה הפגם בציוד שקיבל (12 מכשירים שונים).

4. כידוע, פסק דין שניתן במעמד צד אחד ניתן לביטול על פי שתי עילות: ביטול מתוך חובת הצדק, מקום שמתברר כי נפל פגם במתן פסק הדין, וביטול על פי שיקול דעת בית המשפט.

כאשר מתברר כי פסק הדין ניתן על יסוד המצאה פגומה, הרי שהוא פגום, ושומה על ביה"ש לבטלו, מתוך חובת הצדק, אף מבלי לבחון משקלן של טענות המבקש וסיכויי הצלחתו (ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395, 397).

ככל שלא נפל פגם במתן פסק הדין, אפשר שיבוטל פסק הדין על פי שיקול דעת ביהמ"ש, כאשר לביהמ"ש נתון שיקול דעת רחב בעניין זה. על ביהמ"ש לבחון, ראשית, מהי סיבת המחדל שבעטיו לא הוגש כתב הגנה במועד, ושנית – אם יש בפי המבקש טענת הגנה, הראויה להישמע, ואם ביטול פסק הדין עשוי להניב למבקש תועלת.

אשר לסיבת המחדל, הרי שאם מתברר כי אי הגשת כתב ההגנה, או אי ההתייצבות לדיון, נבעו מאי הבנה, או אפילו מתוך רשלנות מסוימת מצד המבקש, ואין מדובר בהבעת זלזול מופגן בביהמ"ש, הרי שביהמ"ש יטה לקבל את בקשת הביטול, ולברר את טענות המבקש לגופן (ע"א 32/83 ויולט אפל נ' דוד קפח, פ"ד לז(3) 431, 438). מחדליו הדיוניים של המבקש יבואו על תיקונם באמצעות פסיקת הוצאות לטובת הצד שכנגד, תוך שביהמ"ש יעדיף להגשים את תכלית ההליך השיפוטי, ולא לשלול מצד להליך את זכות הגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד (רע"א 1958/00 אריה נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלויזיה בבית אל על, פ"ד נה(5) 43, 47-48).

אולם עיקר המשקל יינתן לשאלה השנייה, קרי – סיכויי ההצלחה של המבקש בהליך המשפטי. מי שמבקש ביטולו של פסק דין שניתן נגדו בהעדר הגנה אינו נדרש להוכיח את טענותיו בשלב זה, ודי אם יראה, כי יש בפיו הגנה אפשרית (ע"א 32/83 הנ"ל, 438).

5. דומה, כי על אף הגישה המקלה בביטול פסקי דין שניתנו בהעדר הגנה, ועל אף הרצון להגשים את זכות הגישה לערכאות, הרי שבנסיבות דנן אין מקום לבטל את פסק הדין בלא כל תנאי.

המבקש העלה טענה סתמית באשר לפגם בהמצאה. טענה זו הועלתה בלא כל פירוט של הכתובת בה התגורר המבקש, לטענתו, עת עזב את בית הוריו, וללא כל אסמכתא (דוגמת הסכם שכירות, למשל, או תשלומי חשבונות בדירה אחרת), שיכולה היתה להוכיח טענתו לפגם במסירה. אף הטענה, כי אמו של המבקש, החתומה על אישור המסירה, לא טרחה למסור את כתב התביעה לידיו, הועלתה ללא תצהיר של האם, ומבלי שהובא כל הסבר לכך.

אין לי אלא לקבוע, איפוא, כי ההמצאה נעשתה כדין, וכי אין למבקש, למעשה, הסבר משכנע מדוע לא הגיש כתב הגנתו במועד.

אף לגופו של עניין מעלה המבקש הגנה מאוד מעורפלת מפני התביעה. לכתב התביעה צורפה טבלה ובה פירוט החוב. עולה מטבלה זו, כי מדובר בחוב בגין שימוש שוטף במכשירים סלולאריים בסך 9,759 ₪, ומיתרות בגין עלות ציוד שנרכש (11 מכשירים), בסך 41,479 ₪. המבקש לא פירט, ולו ברמז, מה היה פגום בציוד שרכש; האם כל הציוד היה פגום (כל המכשירים השונים?); כיצד ומתי פנה בהודעה על הפגם; האם שילם את החשבונות השוטפים, ואם לא – מדוע לא; וכיוצא בזאת.

התחושה היא, שמדובר בבקשה סתמית, שאינה מגלה הגנה של ממש מפני התביעה.

6. למרות האמור, הרי שנטיית הפסיקה כיום היא ליתן העדפה לזכות הגישה לערכאות, ולהעדיף כי תביעות יוכרעו לאחר דיון ענייני, ולא במעמד צד אחד. אין משמעות הדבר כי כל פסק דין שניתן בהעדר הגנה יבוטל, ללא כל תנאי. בנסיבות האמורות לעיל, כאשר ההגנה אותה מבקש המבקש להעלות מעורפלת, ונראה כי הסיבה לאי הגשת כתב ההגנה במועד אינה אלא מחדלו של המבקש, אני קובעת, כי ביטולו של פסק הדין יותנה בהפקדת סכום של 10,000 ₪ בקופת ביהמ"ש.

המחדל הדיוני שבאי הגשת כתב הגנה ניתן לפיצוי כספי, ובכך יינתן ביטוי לפגיעה באינטרס ההסתמכות של התובע. מתוך הסכום האמור, ככל שיופקד, יועבר סך של 2,500 ₪ לידי המשיבה, כהוצאות משפט בגין בקשה זו, והיתרה תישאר כפיקדון להבטחת התביעה.

על המבקש להפקיד את הסכום האמור בקופת ביהמ"ש תוך 60 יום מקבלת החלטה זו, שאם לא כן – יעמוד פסק הדין על כנו.

ככל שלא יופקד הסכום האמור, יישא המבקש בהוצאות המשיבה בגין הגשת תגובתה, בסך 1,000 ₪.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.